החלטה בתיק בש"פ 126/12

א.        דיון בשני תיקים: האחד - ערר (בש"פ 126/12) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אינפלד) מיום 21.12.11 במ"ת 38809-07-11, שבמסגרתה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו של העורר, קטין בעת העבירות, עד תום ההליכים; השני - בקשתה של המדינה (להלן המשיבה) להארכת מעצרו של העורר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בארבעים וחמישה יום מיום 21.1.12 או עד למתן פסק דין בת"פ 38799-07-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המוקדם מביניהם.

רקע והליכים

ב.        ביום 21.7.11 הוגש כתב אישום כנגד העורר (יליד 27.11.93, קטין בעת ביצוע העבירות) יחד עם יקיר אוחיון ודרור רז (להלן הנאשמים), המייחס לעורר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (ריבוי עבירות) ושיבוש הליכי משפט. על פי כתב האישום, בליל 30.6.11 נערכו מספר מסיבות בפארק לכיש שבעיר אשדוד. המתלוננים, קבוצת צעירים מהעיר רמלה, הגיעו לאחת המסיבות. הנאשמים היו גם הם באחת המסיבות. כנטען, בין שתי הקבוצות פרצה קטטה אשר במהלכה תקפו הנאשמים ואחרים את המתלוננים באבנים ובמקלות ודקרו אותם בסכינים, דוקרנים, שברי בקבוקים וחפצים חדים אחרים. למתלוננים נגרמו חבלות ופציעות בדרגות שונות, ובין היתר, דקירות בחלקי גוף שונים, לרבות בראש, בגב ובגפיים; חתכים באורכים שונים; שברים שונים, ביניהם שבר בארובת עינו של אחד המתלוננים; ודקירות שפגעו באיברים פנימיים והובילו למספר ניתוחים של מספר מתלוננים. לאחר האירוע, על פי הנטען, השליך העורר את חולצתו ואת החפץ החד שבאמצעותו דקר את המתלוננים, לנחל לכיש.

ג.        עם כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים. באותו יום דחה בית המשפט (סגנית הנשיא דברת) את הדיון, נוכח בקשתו של הסנגור ללימוד הראיות ולמתן תסקיר. בדיון ביום 1.8.11 הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה נגדו, אך טען, כי יש להבחין בינו לבין שני הנאשמים הנוספים, המעורבים באישומים נוספים באותו כתב אישום.

ד.        שירות המבחן לנוער נפגש עם העורר במעצרו, וכן עם שני הוריו, שתי אחיותיו, סבתו וחברו. בתסקירו מיום 31.7.11 התרשם השירות, כי המפקחים שהוצעו - ההורים והסבתא - יוכלו לשאת באחריות ולהציב גבולות לעורר, והמליץ לשחררו לחלופת מעצר בבית אמו שבבת-ים, בפיקוחן המתחלף של האם והסבתא, ובליוויו של האב לדיונים. ביום 7.8.11 דן בית המשפט המחוזי בבקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. צוין בין היתר, כי העורר שתק בחקירתו הראשונה, העלים ראיות יחד עם אביו, ומסר גרסאות שונות למדובב ולחוקר. אשר לתסקיר שירות המבחן צוין, כי לא נמצאה בו התייחסות למסוכנותו הרבה של העורר, ואף שזוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים,  נאמר כי הוא מתנהג ומדבר כבעל ידע תחום זה. כן נקבע כי אביו, אשר סייע בהעלמת ראיות אינו מתאים לשמש כמפקח, וכי גם אמו אינה מתאימה לפקח עליו נוכח מצבה הרפואי. חרף המלצת שירות המבחן וחרף גילו הצעיר, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה.

ה.        ביום 14.8.11 דחה בית משפט זה (השופט לוי) את הערר בקבעו:

"אין בידי לקבל את הערר הואיל ואינני סבור כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו. מדובר באירוע אלים רב משתתפים, שהעורר נטל בו חלק פעיל. חרף גילו הצעיר, נהג העורר כעבריין מנוסה, הן בדרך בה התנהג בחקירה, והן במאמציו לסלק ראיות מפלילות. אכן, המערער הנו קטין, אולם כפי שכבר פסקנו לא אחת, קטינות אינה מראית פני הכל, ומקום שקטין פועל בדרך כה אלימה,  נכון לקבוע ביחס אליו כי סכנתו לציבור מופלגת עד שאין בחלופת מעצר כדי למנוע אותה" (בש"פ 5793/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ו.        ביום 18.8.11 הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה למעצר עד תום ההליכים, במסגרתה הוצעה  חלופת מעצר בדירת דודתו של העורר המתגוררת בנס ציונה, באמצעות מפקחים נוספים (סבו וסבתו של העורר) ואיזוק אלקטרוני. בתסקיר משלים, מיום 11.9.11, המליץ שירות המבחן על שחרור העורר לחלופה זו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר, בהתבסס על החלטתו של השופט לוי, לפיה מסוכנותו של העורר "מופלגת עד שאין בחלופת מעצר כדי למנוע אותה". הוטעם, כי ההחלטה מתייחסת לכל חלופה, ולא רק לזו שהוצעה. על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית משפט זה. ביום 25.9.11 דחה בית משפט זה (השופט פוגלמן) את הערר וקבע, כי לא השתנו הנסיבות מאז החלטתו של השופט לוי ועד הגשת הבקשה לעיון מחדש, כחלוף ימים ספורים. עם זאת ציין, כי "העורר רשאי לפנות בבקשה לעיון מחדש ככל שיחול שינוי בנסיבות ועל רקע חלוף הזמן - זאת בפרט נוכח היותו קטין".

ז.        להשלמת התמונה יצוין, כי גם יקיר אוחיון (נאשם 1) ערר על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתי מיום 19.9.11 ציינתי:

"אשר לעורר 2 (יקיר אוחיון - א"ר), ביום 1.8.11 הורה בית המשפט המחוזי, כאמור, על הכנת תסקיר מעצר בעניינו, ונראה כי התסקיר לא הוגש. נוכח קביעה זו של בית המשפט, ונוכח גילו הצעיר ועברו הנקי, מתבקש שירות המבחן להגיש את התסקיר בעניינו, אף כי אודה שהמסוכנות העולה מן האמור מעלה ומן הראיות בהן עיינתי אינה מבשרת גישה מקלה [...] כמובן, שאין בכך כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי לעניין חלופה בענין העוררים 1 ו-2, וההחלטה נתונה לו בכל מובן" (בש"פ 6199/11 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ח.       בהתאם להחלטה זו, ביום 23.10.11 דן בית המשפט המחוזי (השופט אינפלד) בחלופת מעצרו של יקיר אוחיון והורה על שחרורו. המדינה עררה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בהחלטתי בערר על כך ציינתי, כי החזרתו של הדיון בחלופת המעצר בהחלטה מיום 19.9.11 לבית המשפט המחוזי מקורה בחשש מפגיעה בהליך דיוני נאות ולא הייתה בבחינת 'שורה תחתונה' הכובלת את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי". לגופה של החלטה, תנאי המעצר הוחמרו, אך הערר ביסודו נדחה, והוטעם בין היתר, כי "לא בקלות תכריע ערכאת הערעור לכיוון אחר (מן הערכאה הדיונית - א"ר), אף שהדבר יתכן כמובן במקרים המתאימים" (בש"פ 7752/11 מדינת ישראל נ' אוחיון (לא פורסם), החלטה מיום 20.11.11)).

ט.       על רקע שחרורו של יקיר אוחיון, הוגשה לבית המשפט המחוזי  בקשה לעיון חוזר בהחלטה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובה טענה לאפליה בין נאשמים ובפרט נוכח היקפו וחומרתו הפחותים של האישום כנגד העורר אל מול האישומים כנגד יקיר אוחיון. ביום 21.12.11 דחה בית המשפט המחוזי (השופט אינפלד) את טענות האפליה בין הנאשמים והטעים, כי יסוד השוני היה בפרשנות מוטעית מצדו להחלטה מיום 19.9.11 בעררו של יקיר אוחיון, ואין ליתן מקום ל"דומינו שויון".

התיק העיקרי

י.        ביום 4.8.11 התקיים דיון הקראה, והמשכו נדחה ללימוד הראיות. ביום 19.9.11 נתבקשה דחיה מטעם כל שלושת באי כוחם של הנאשמים. בא כוחו של העורר ציין, כי טרם קיבל את מלוא חומר הראיות, וביקש לקבוע את הדיון למענה מפורט לכתב האישום. ביום 2.11.11, לבקשת שלושת הנאשמים, נדחה הדיון פעם נוספת, ונקבע ליום 8.12.11. בא כוח העורר ציין, כי לאחרונה קיבל את חומר הראיות וטרם סקר את כולו. בהמשך ביקש בא כוחו של יקיר אוחיון לדחות את הדיון בשל תיקים אחרים הקבועים לו, והדיון נקבע ליום 15.1.12.

הערר

יא.      נטען כי נוכח שחרורו של יקיר אוחיון, אשר האישומים נגדו חמורים ורבים יותר, ומכוח עקרון השויון בין נאשמים, יש להורות על שחרורו של העורר. צוין, כי יקיר אוחיון הגיע למקום האירוע כשסכין מטבח בכליו, בעוד שלעורר אין מיוחסת התארגנות אלא התנהגות ספונטנית. הדבר, כך נטען, נלמד גם מהשמטתה של עבירת קשירת הקשר מכתב האישום. כן נטען, כי לאחר ששהה העורר במעצר כחצי שנה, לראשונה בחייו - מסוכנותו, ככל שהיתה, פחתה; וכי העובדה שתיקו, אשר צפויים להישמע בו 99 עדים, טרם החל להישמע, תומכת בשחרורו, בהתאם להמלצת שירות המבחן.

הבקשה להארכת מעצר מעבר לשישה חודשים

יב.       נטען מטעם המדינה, כי מסוכנותו של העורר, אף שאינה באה לידי ביטוי בתסקיר, נלמדת הן מחומרת העבירות, הן מחומרת הפגיעות במתלוננים (14 במספר), הן מנסיונותיו לשיבוש הליכי משפט. אשר לטענת האפליה שבבסיס ערר זה, מפנה העוררת להחלטתו של בית המשפט המחוזי, לפיה מקור החלטתו לעניין אוחיון בטעות בפרשנות החלטתי הראשונה מיום 19.9.11.

הדיון